| סיפורה של מירב ב. |
|
|
|
"ניתקנו את הכבלים, לפני כחודש, מאידיאולוגיה: "לא רוצים לשלם 150ש"ח לחודש תמורת הזכות להתנוון מול הזבל הלעוס שמשדרים לנו".
מאז הטלוויזיה עומדת כמומיה גדולה ושחורה באמצע הסלון. אני מחכה בקוצר רוח למעבר בית או לשינויי חדרים כדי להעיף אותה לחדר צדדי. כמה ימים לאחר הניתוק הייתי בקריז, דגדג לי באצבעות, לא ידעתי איך להירגע, בעיקר בשעות הערב כשאני כל כך עייפה ולא יכולה לעשות שום דבר אחר. הצחקתי את עצמי - קריז? מטלוויזיה? מאז הניתוק יש לי שקט, המון שקט. וגם הרבה יותר זמן פנויי. ואם אני עייפה ולא יכולה לעשות שום דבר אחר, אני פשוט הולכת לישון. מחר יום חדש. בעלי אחר. לו אין שום קריז. תנו לו מוזיקה, ספרים, וקצת מחשב, וזהו. הוא מלא בשלווה, ומלא מעצמו. ואיך ילדים קשורים לזה? החברים שואלים אותנו: "מה, איך תסתדרו בלי הבייבי סיטר של "בייבי מוצארט? " "מה, הילד יגדל בלי בייבי ברייני לצד ימין וגם בלי בייבי ברייני לצד שמאל?" אבל גם איינשטיין גדל בלי בייבי ברייני, לא כך?" שירשירון-כמה מילים בחרוזים על המכשיר שכולם מכירים שִׂיר הַטֶּלֶוִיזְיה הַקְשִיבוּ נָא הֵיטֵב, כָּל אָב וָאֵם הָדוֹאֲגִים לְאוֹשֶׁר יַלְדֵיהֶם: הַטִילוּ עֲלֵיהֶם אִיסוּר תַקִיף אֶל מָסַכֵּי הַטֶּלֶוִיזְיָה לְהַשְקִיף! בְּכָל דִירָה, בְּכָל צְרִיף-עֵץ אוֹ פַּח יוֹשְבִים הֵם קְפוּאִים מוּל הַמָּסָךְ וְהֵם צוֹפִים, צוֹפִים, צוֹפִים כּפוּפֵי-קוֹמָה כְּמוֹ קוֹפִים; וְהֵם יוֹשְבִים וּמִסְתַּכְּלִים כְּמוֹ יְשִישִים מְתֻסְכָּלִים וְהֵם סוֹפְגִים כְּמִין תּוֹרָה אֶת כָּל הָרַעַל הַנּוֹרָא... נָכוֹן, יוֹשְבִים הֵם בִּדְמָמָה לֹא מְקִימִים כָּל מְהוּמָה הֵם לֹא שׁוֹבְרִים וְלֹא מַכִּים גַּם לֹא רָבִים אוֹ צוֹעֲקִים אַך נָא לִזְכּוֹר מַה מְּעוֹלֶלֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה לְכָל יֶלֶד: הִיא מְעַוֶּתֶת הִגָּיוֹן הִיא מְחַסֶּלֶת הַדִּמְיוֹן הִיא מְעַוֶּרֶת, מְבַלְבֶּלֶת וּבְלִי בּוּשָׁה הִנָּהּ גוֹזֶלֶת מִן הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת אֶת קֶסֶם אֶרֶץ-אַגָּדוֹת. וְכָךְ הַיֶּלֶד הַבּוֹהֶה מַפְסִיק לַחְשׁוֹב - הוּא רַק רוֹאֶה. עַכְשָׁיו וַדָאי תַּגִּידוּ בְּהֶחְלֵט: "אַךְ אִם נַרְחִיק אֶת הַמַּקְלֵט - הָבִיאוּ נָא מַכְשִׁיר אַחֵר אֶת יְלָדֵינוּ לְבַדֵּר!". בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה לַבְּעָיָה נִשְׁאַל אֶתְכֶם קֻשְׁיָה שְׁנִיָּה: כֵּיצַד כֻּלָם בִּדְרוּ עַצְמָם לִפְנֵי שֶׁזֶּה בָּא לָעוֹלָם? לְמִי שֶׁשָּׁכַח - נַזְכִּיר מִיָּד: סִפְרֵי קְרִיאָה לָקְחוּ לַיָּד! הָיוּ סְפָרִים עַל הַמַּדָּף הָיוּ סְפָרִים בִּידֵי הַטַּף, וְהֵם קָרְאוּ, קָרְאוּ שָׁעוֹת פִּרְקֵי פְּלָאִים וּמַסָּעוֹת; עַל חוֹף נִדָּח וְאִי-מַטְמוֹן וְעַל בַּת-מֶלֶך בָּאַרְמוֹן; עַל הַפְלָגוֹת, עַל צֵיד-פִּילִים עַל שׁוֹדְדִים וּנְפִילִים הוֹ! אֵיזֶה יוֹפִי שֶׁל סְפָרִים קָרְאוּ אָז כָּל הַנְּעָרִים! עַל כֵּן, זוֹ הָעֵצָה כָּעֵת - סַלְּקוּ הַחוּצָה הַמַּקְלֵט וּבִמְקוֹמוֹ קִבְעוּ מַדָּף וּבוֹ סְפָרִים לְכָל הַטַּף! וְאִם יִהְיוּ בְּכִיּוֹת, סְקַנְדַּל - אַל נָא תָּשִׂימוּ לֵב בִּכְלָל; שֶׁכֵּן - אֵין צוֹרֶךְ לְנַחֵשׁ - לְפֶתַע פֶּלֶא יִתְרַחֵשׁ: מִשִּׁעֲמוּם, אוֹ תְהִיָּה, הֵם אַט יַתְחִילוּ בַּקְרִיאָה, וְעִם קְרִיאָה נִדְלַק הַזִּיק וְלֹא יִרְצוּ עוֹד לְהַפְסִיק. כִּי בְּמַמְלֶכֶת הַקְּרִיאָה יִרְווּ סִיפּוּק גַּם הֲנָאָה וְיִתְמְהוּ - (לְשֵׁם רֶוִיזְיָה) - מָה הֵם מָצְאוּ בַּטֶּלוִיזְיָה?! וְאָז "תּוֹדָה!" יאמְרוּ לָכֶם וּפִי מִלְיוֹן יֹאהֲבוּ אֶתְכֶם! לסיכום: כבו את הטלוויזיה, הדליקו את החיים! |
| הבא > |
|---|
