| |
שבת, 04 ספטמבר 2010
|
|
|
Newsflash |
ניתן להוריד חינם מילון עברי עברי - בחינם
דבר תורה
וזה לשון ספר ''שומר אמונים'' מאמר האמונה <!--66--><span style="color=#0055ff"><small>(פרק ח')</small></span><!--06--> וז''ל והארכתי הרבה בזה כי הרבה צעקו לפני על דבר מחשבות כאלו <!--66--><span style="color=#0055ff"><small>(היינו מחשבות כפירה ומינות)</small></span><!--06--> רח''ל. וידעתי כי הרבה נפשות לאלפים ורבבות הולכים ומצטערים בזה רח''ל. ולהרבה נתתי להם אלו העצות הנ''ל וחזקתי לבבם וברחמי ה' חלף ועבר, כי זה רק רוח שטות המבלבל האדם לפי שעה, כי כל החיצונים עצמם יודעים את רבונם ומאמינים בה' באמונה שלימה, רק יש להם רשות לבלבל האדם בשטותם לפי שעה, ועיקר גודל ההתחזקות וקבלת מסירת נפש ולא להשגיח עליהם כלום אז נגרשים בעזרת ה' וכל האלילים כליל יחלוף, וזה נצמח על פי רוב מחמת חטאת נעורים בעוה''ר, שבזה מוספים דעת בקליפת עמלק ששרשו ועבודתו לעקור ולקרר האמונה, ולכן יחזק לבבו מאד בענין האמונה ויהיה לו תיקון גדול לפגם מידת היסוד, כי על פי רוב בשביל זה החטא נצמח טמטום הלב ומתחזקים אז אלו המחשבות וכשמתגבר אדם על אלו המחשבות איזה זמן, נותנים לו מן השמים הארה חדשה בעבודת השם יתברך, כי בזה שדוחין מחשבות כאלו משפילים כל כללות קומת החיצונים ועושה בזה תיקון גדול ונורא בשמים ונתקן בזה ענינים אלו בשמים אשר אי אפשר להתקן בכח שום מצוה ועבודה בעולם, ויחשוב כי אולי לא בא לזה העולם רק לעמוד בזה הנסיון וזה תיקון נפשו, לכן אחי חזק ואמץ וטוב לך.
מילו עברי עברי - להורדה חינם
|
|
|
|
|
טלוויזיה ובריאות |
|
|
טלוויזיה וסיוטי לילה
תרגום מאמר מתוך גליון 2000 של AAP News, מגזין החדשות הרשמי של האגודה האמריקאית לרפואת ילדים.
מאמר מאת: ג'ואני קנטור, היא פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ומחברת הספר אמא, אני מפחד! איך טלוויזיה וסרטים מפחידים ילדים ומה נוכל לעשות כדי להגן עליהם סן דייגו: הרקורט ברייס; 1998
אם החולה שאתה מטפל בו אינו ישן די-צרכו, סביר שהאשמים הם תוכניות וסרטי טלוויזיה. מלבד זאת שהם מחזיקים את הילדים ערים עד מאוחר כדי לצפות, כלי התקשורת הם מקור רב-עצמה לסיוטי לילה, הפרעות שינה וחרדות רציניות. כמה מאמרים מן הזמן האחרון בכתבי עת רפואיים תומכים בטענה זו.
סקר208 בני כיתות ג'-ח' הראה שככל שגדל מספר שעות הצפייה היומיות בטלוויזיה, כן גדלה תפוצת תסמיני החרדה, הדיכאון והלחץ הפוסט-טראומתי.
בדומה לכך, גילה סקר209 בקרב הורים לילדים בגילאי גן עד כיתה ד' שכמות הצפייה של הילדים (בעיקר לפני השינה) ומציאות מקלט בחדר הילדים עצמו התייחסו משמעותית לתכיפות ההפרעות בשינה למעשה, 9% מההורים שהשתתפו בסקר דיווחו שלילדיהם היו סיוטים בהשראת הטלוויזיה לפחות פעם בשבוע. אין להקל ראש בפחדים אלה.
מאמר210 שפורסם לאחרונה האיר נקודה זו בהראותו שלא רק שכל 74 סרטי האנימציה לכל המשפחה הקיימים כרגע בוידיאו מכילים אלימות, אלא אף ששישים ושניים אחוז מהם כוללים פציעות (שמחציתן קטלניות). כשאמא של במבי נהרגת מיריית צייד או כשסימבה ("מלך האריות") חושב שהוא גרם למות אביו, זה לא צחוק עבור ילד בגיל הגן.
הבנת כמה עקרונות בהתפתחות הילד תעזור עד מאוד.
מה מפחיד ילדים?
כשאתם מנסים לצפות איזה סוג של מסרים על המסך מועדים להפחיד ילדים קטנים (בני שנתיים עד גיל שבע שנים), זכרו את המשפט "לראות פירושו להאמין"
ראשית, מכיוון שבני קבוצת הגיל הזו הם הרגישים ביותר, אין ערוך לחשיבות לדברים שהם רואים. ילדים בגילים האלה בדרך כלל יפחדו יותר מדברים שנראים מפחידים אבל בעצם הם בלתי מזיקים כמו מפלצת טובת לב מאשר הם יפחדו ממשהו מאיים בעל חיצוניות נעימה כמו נבל יפה תואר או מכשפה יפהפיה אך מרושעת.
שנית, מכיוון שבני הגילים האלה עוד לא מבינים לגמרי את ההבדל בין מציאות לדמיון, הם עלולים לפחד גם מדבר בלתי אפשרי לחלוטין שלא קיים כלל במציאות.
בגילאים גדולים יותר (גיל 6 עד 12), הילדים לומדים יותר ויותר להבחין בין סיפורים מן הסרטים על דברים מסוכנים שלעתים הם תמימים למראה, לבין סיפורים אמיתיים בניגוד לדמיוניים או בלתי אפשריים.
ילדים בגילאים אלה מחדדים בהתמדה את רגישותם לאיומים הנמסרים בחדשות או בתכניות מציאות אחרות, במיוחד לסיפורים על סכנות לילדים - מאורעות שהם מבינים שקרו באמת ושעלולים לקרות שוב, להם.
אפילו בני-עשרה מגיבים תכופות בפחדים ממושכים לסיפורים מן הסרטים, בין אם אלה דמיוניים (בדראמה) או אמיתיים (בחדשות).
על ההורים לדעת שהמסך יכול לגרום לחרדות עצומות ולזיכרונות בל-יימחקו אצל ילדים ומתבגרים. הורים זקוקים שידריכו אותם איך לבחור תוכן מתאים לצפייה עבור ילדיהם ואיך לדבר עם ילדיהם על הסרטים.הם זקוקים למיומנות להרגיע את ילדיהם כשהם נבהלים ולעודדם לבחור תכניות שיתמכו ברווחתם הנפשית והגופנית במקום לחבל בה.
בידור צריך להיות בריא, לא רק משעשע. שנת לילה טובה היא דבר שממש לא שווה להחמיץ.
להלן התכנים המפחידים ביותר עבור בני גילים שונים:
בני 2-7
* דמויות מפחידות למראה; חיות זדוניות; מפלצות; דמויות מעוותות, בעלות מום.
* שינויי דמות, בייחוד כאשר דמות רגילה נהפכת למעוותת.
* סיפורים שכרוכים במות הורה.
* סיפורים שיש בהם אסון טבע, המצויר לפרטיו.
בני 8-12
* סכנות יותר מציאותיות שעלולות לקרות, בייחוד דברים שעלולים לקרות לילד.
* אלימות או איום באלימות.
* סיפורים שבהם ילדים הם קרבנות.
13 ומעלה
* נזק גופני ריאליסטי או איומים בנזק עצים
* הצקה או תקיפה מינית
* איומים מחוצנים או כוחות נסתרים.
יותר טלוויזיה, פחות שעות שינה - פחות בריאות.
מחקר211 מטעם אוניברסיטת Loughborough גילה כי שני שליש מהילדים בבריטניה סובלים מחסך כרוני של שעות שינה וכל זאת בעקבות צפייה מוגברת בטלוויזיה ושימוש במשחקי מחשב.
המחקר מציג נתונים מדאיגים, על-פיהם שני שליש מהילדים בבריטניה סובלים מחסך כרוני של שעות שינה - כ-4,500 שעות מצטברות, וזאת עד להגיעם לגיל 7.
מהמחקר עולה, כי כל ילד שמיני ישן פחות ממבוגר. רוב ההורים שנשאלו במחקר היו מודעים לחוסר בשעות שינה של ילדיהם, אך לא ידעו לכמה שעות שינה נזקקים הילדים בכל גיל נתון.
עוד צוין, כי על-פי מומחים לשינה, חדרי הילדים שינו את פניהם במהלך השנים הפכו למלאי אטרקציות וגירויים המעודדים את הילדים להישאר ערים. כניסת הטלוויזיה והמחשב לחדרי השינה היא אחת הסיבות העיקריות לחסך בשעות שינה. ההמלצה הניתנת להורים: אם אין ביכולתכם להימנע מהצבת טלוויזיה או מחשב בחדר השינה של הילדים - היו ערנים והגבילו את משך השימוש בהם לזמן הפעילות ולא בזמן של לפני שינה. מחקרים נוספים בתחום אשר הוכיחו כי חשיבותן של שעות השינה מקביל לתזונה בריאה ולפעילות ספורטיבית. חוסר בשינה עלול לגרום לבעיות ניאורלוגיות בהתפתחות, כולל בעיות של היפראקטיביות בבית ובבית-הספר.
הסכנה היא כי ילדים עייפים בצורה כרונית גדלים להיות מבוגרים עייפים המתקשים להתמודד עם מתחים וקשיים.
שעות שינה המומלצות לגיל הרך:
גיל שנתיים: 13 שעות שינה.
גיל 3-4 : 12 שעות שינה.
גיל 5-6 : 11 שעות שינה.
טלוויזיה והפרעות אכילה
כותבת ד"ר דפנה למיש בספרה212: "לגדול עם טלוויזיה:
מניתוח הממצאים עולה כי לטלוויזיה השפעה ישירה ועקיפה על הפרעות בדימוי גוף. היא משפיעה ישירות על אופן העיבוד של דימוי הגוף האישי, וגם בעקיפין, בעודדה מתבגרות להפנים ולהאמין בדימוי גוף רזה כאידיאל. בעיני המתבגרות, הדמויות הטלוויזיוניות אכן מספקות מודל לחיקוי והן רואות בהן יעד בר השגה.
ככל שהן משוות את עצמן יותר לדמויות הטלוויזיוניות, כך הן שואפות יותר להיות רזות, הן פחות מרוצות מהגוף שלהן ומגלות יותר סימפטומים של הפרעות אכילה. בעת הצפייה, רובן אינן מפעילות ביקורתיות כלפי הרזון של השחקניות, ומחשבותיהן בעקבות צפייה בדרך כלל רק מגבירות את התחושות השליליות שלהן כלפי עצמן.
|
|
| |
© 2010 טלוויזיה תקשורת ואנחנו
Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.
' |
|
|
|
