הנתון הזה כבר נראה בנאלי. אין לו הרבה משמעות אם לא ברור אם ההקשר של האלימות
הוא במסגרת חדשות (שוטרים מכים מפגינים) או בתוכנית בידור (תחרות האבקות). לחוקרים לא ברור אם יש כיום יותר אלימות מבעבר. ולמרות זאת יש תחושה הברורה היא של עליה בסף הפחד והאלימות אם תסתכלו בסרטיו של היצ'קוק יש סיכוי סביר שהם כבר לא יפחידו אותכם- כבר התרגלתם לראות דברים הרבה יותר גרועים.

במקום גבוה בסדר היום של התקשורת המסחרית עומד הרצון למכור פחד. המשותף לסיפור "חדשותי" על יורה משוגע, ולסדרת מתח משטרתית, הוא ששניהם תורמים לתחושה שהעולם הוא מקום מרושע, לא ידידותי, שאין לבטוח בו באיש. הפחד מוליד חוסר בטחון- ותרבות הצריכה מציעה לנו מבחר של דרכים לקנות בחזרה את הביטחון.

בדומה לאלימות, המיניות היא דרך בטוחה לשמור על צופים מרותקים. מיניות בטלוויזיה היא קמפיין של מידע כוזב, ממש כמו החדשות. האמת נמתחת, הסיפור מועצם. "אם אתם נראים כמו כוכבים או דוגמנים בני זוג נחשקים מובטחים לכם; אם אינכם נראים ככה, זה לא יקרה". נסו לשכנע אותי שהחיים תחת המסר הזה לא שינו את האופן שבו אנחנו מרגישים כלפי עצמנו.

"הרגשתי כמעט כמו בסרט", בהתייחס למצבים של פחד, כעס, הוא דיווח נורמאלי היום. העולם הוירטואלי החדיר 'וירוסי דימויים' למוח שלנו, וכשאנו חיים את חיינו, התפיסה והתגובות שלנו מושפעות במידה רבה ממה שראינו שם.