להלן ציטוט מדבריו:
"שיעורי התפשטות הדיכאון בכל העולם ובכל קבוצות הגיל עולים בהתמדה מאז שנות הארבעים, שיעורי ההתאבדות, ההפרעה החד קוטבית, ההפרעה הדו-קוטבית והאלכוהוליזם כולם מטפסים מעלה בצורה משמעותית.

בארצות הברית, שיעור הלוקים בדיכאון גבוה כמעט מבכל מדינה אחרת.
השוואת נתונים חוצי תרבויות מצביעה על כך שככל שמדינות אסיה עוברות תהליך של אמריקניזציה, כך גדל בהן בהתאמה שיעור הלוקים בדיכאון. מחקר מעודכן של המכון האמריקני הלאומי לבריאות הנפש מאשר כי שיעור "הפרעות המצב רוח" הולך וגדל מדור לדור לאורך המאה ה-20.

על פי מאמר של ג'ים ווינדולף, בגיליון אוקטובר 1997 של הניו יורק אובזרבר, המצב הנפשי של אוכלוסיית ארה"ב נראה כך: הפרעות עונתיות (10 מיליון איש), אלכוהוליזם (14 מיליון), חרדה חברתית פתולוגית (15 מיליון), דיכאון (15 מיליון), חרדה (3 מיליון), אישיות גבולית (10 מיליון), בעלי "רגליים עצבניות" (12 מיליון), התנהגות טורדנית כפייתית (5 מיליון), מאניה דיפרסיה (2 מיליון), התמכרות למין (10 מיליון). אחרי שהוסיף לאלה גם את מי שסובלים מתופעות כמו "מחלת היאפים", עייפות כרונית, ורגישות  יתר לתרופות, ולקח בחשבון חפיפה (שחלק מהאוכלוסייה סובל מיותר מתסמונת אחת) המסקנות של ווינדולף היו ש"77 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת נמצאים במצב נפשי לא טוב". ואחרי שעוד 2-3 הפרעות יוגדרו ואפשר יהיה לאבחן אותן, "כולם במדינה הזאת יהיו משוגעים עם קבלות".

הניסוח הנועז של ווינדולף, גם אם הוא מוגזם, מצביע על הסימפטום, אבל מהם הגורמים לבעיות הנפש? חלק מהחוקרים מאשימים את זיהום הסביבה: חומרים כימיים ממלאים את האוויר, המים והמזון. אחרים מצביעים על גורמים תרבותיים כלכליים שמעצימים את הלחץ שאנו חווים בחיי היומיום. איש אינו יודע לומר בוודאות מדוע.

אבל מפתה מאוד לנחש, וקאלה לאסן מציע שורה של "מזהמים נפשיים" שמיוצרים על ידי תרבות השפע, עומס היתר של המידע והזמזום הבלתי פוסק של התקשורת. לפני 10 שנים לא חשבנו פעמיים על הכימיקלים במזון שלנו או על הרעלים שמייצרת התעשייה; חשבנו שהם "בהחלט בגבולות המתקבלים על הדעת". טעינו מאוד, והיום אנחנו בהחלט עלולים לחזור על אותן שגיאות בכל הנוגע ליחס שלנו אל "הזיהום הנפשי" אנחנו סופגים כבדרך אגב כמויות יומיות גדולות ממנו, מבלי להקדיש לכך מחשבה שנייה. הסביבה הנפשית שלנו היא משאב משתוף,
כמו האוויר והמים. אנחנו מוכרחים להגן על עצמנו מפני פלישות לא רצויות לתוכה.

לפני זמן רב, למדנו לבחון את מה שאנו משליכים אל הטבע, או סופגים אל תוך גופנו; עכשיו אנחנו צריכים לנהוג באותה זהירות בכל הנוגע למה שאנו קולטים במוחנו. להלן סקירה מתומצתת של איומים על "האקולוגיה של הנפש שלנו".