כלומר, כשאנחנו מבזבזים את זמננו בצפייה בטלוויזיה במקום לטייל, לשוחח עם בן הזוג או הילדים, אנחנו מתחילים להאמין שהדבר המרתק ביותר שאנחנו יכולים לחוות זה צפייה בתוכנית טיולים, אופרת סבון או משחק ספורט בטלוויזיה. וככל שאנחנו צופים יותר בדברים אלו בטלוויזיה, כך אנחנו שוכחים יותר שאנחנו בעצם יכולים להיות בחוץ ולעשות את הדברים האלה בעצמנו במקום לצפות בהם  תהיו מופתעים כמה יותר מעניין ליצור מוזיקה בעצמכם במקום לצפות באם. טי. וי. כמה כמה משמח להיאבק בעצמכם נגד מכשול במקום פשוט לצפות בסרט הרפתקאות. אך ככל שאנחנו עוזבים לעתים רחוקות יותר את הטלוויזיה בשביל לעשות את הדברים הללו, כך ריקניים יותר החיים האמיתיים שלנו, וכך אנחנו צריכים יותר את תוכניות הטלוויזיה שיכסו על חוסר כל ריגוש אמיתי בחיינו.

וכאן בדיוק נכנסים לתמונה אילי התקשורת.
הם שמחים לספק לנו תחליף לחיים תמורת תשלום. כמובן שהם ימכרו לנו  אלימות ו"אהבה" סוג ב', התרגשות וחיבה בעקיפין...אך אנחנו צריכים לשלם בעדם בשיטת "שלם וצפה" או טלוויזיה בכבלים, אנחנו צריכים לשלם על מכשירי הטלוויזיה, הכרטיסים לקולנוע והמודמים למחשב, אנחנו צריכים לקנות את מגזין האופנה או המוזיקה האחרון. מעל לכל אנחנו חייבים להקשיב לפרסומות שלהם ברדיו, לקרוא אותן במגאזינים, או לצפות בהן בין תוכניות הטלוויזיה.

פרסומות אלו מתוכננות היטב לגרום לנו לבזבז את כספנו על המוצרים שהם מפרסמים...וכשאתם אכן מבזבזים עליהם את כספנו, נצטרך לעבוד קשה יותר והרבה יותר בעבודה שלנו כדי להרוויח עוד כסף.

למעשה, רוב הסיכויים הם שגם העבודה שלנו לא ממש מספקת, ובמקום שהיא תגרום לנו להרגיש כל-כך חיים עד שלא נזדקק עוד לטלוויזיה, היא גורמת לנו להרגיש שצפייה בטלוויזיה היא דבר מרתק בהשוואה אליה (לעבודה).

בדומה לכך, ייתכן שאתם מרגישים כה מותשים כשאתם חוזרים מיום העבודה עד שאין לכם את האנרגיה לעשות דבר אחר פרט להדלקת הטלוויזיה...וייתכן שאף תגיעו למצב בו תתחילו לקשר פעילות עם עבודה, ובעקבות כך כשתרגישו מותשים ולא מרוצים, תצפו בטלוויזיה ותרגישו סוף סוף "חופשיים", תמצאו את עצמכם מצב בו אתם מחפשים את משמעות החיים במשחק כדורגל במקום לעבוד על שיפור במשחק שלכם...

לכן בזמן שאתם נשחקים ומחמיצים את החיים האמיתיים, התנסות עזה ולוהטת ללא מתווכים, רק כדי שתוכלו לקנות תחליף זול להם, אתם תומכים באותה המערכת המבזבזת את
זמנכם עד שאתם מתים. ושלא תתבלבלו, לבסוף אתם תמותו. האם אתם רוצים להסתכל במבט אחורה על חיים של צפייה ושיחה על "משפחת קוסבי"?

האם אתם מרוצים מצפייה באנשים אחרים עושים מה שאתם יכולים לעשות בעצמכם, אם לא הייתם מבזבזים כל-כך הרבה זמן בצפייה, אם לא הייתם מבזבזים כל-כך הרבה מזמנכם בעבודה שאתם שונאים כדי לקנות דברים שאתם לא צריכים...כדי לשלם בעד עוד צפייה?

הפתרון פשוט, אם אתם רוצים בו: זה קל לכבות את הטלוויזיה ולצאת החוצה.

הפסיקו לדאוג בקשר למה שבתו של אלביס עושה, והתחילו לדאוג בקשר למה שחבריכם, ילדיכם או אויביכם עושים.
הסתלקו מהמשרד וצאו היישר לתוך השמש ולימדו להסתדר ללא בגדים מפוארים או מערכת סטריאו חדישה, כדי שתוכלו להיות באמת חופשיים לחיות חיים של אתגרים וריגושים, חיים מלאים בחוויות חדשות חיים בהם אתם השולטים על גורלכם, במקום קורבנות של עבודה משעממת או כמה קמפייני פרסום חריפים.

פעלו עכשיו או לעולם לא. אל תדברו על כמה אתם משועממים, כמה אתם שונאים את העבודה שלכם וכמה החיים שלך נראים כל-כך חסרי משמעות (אם אתם כלל עוצרים לשנייה וחושבים על כך באמת) אם אינכם מוכנים לנסות לשחרר את עצמכם לחופשי.