| ניוון הרגלי חשיבה |
|
|
|
עוד קטע מתוך המאמר הקודם מהירחון גלילאו181: "נראה כי עשורים רבים של שידורי טלוויזיה שינו באופן בסיסי את התודעה הציבורית, בייחוד את זו של הדור הצעיר. על פי העיתונאי קיקו אדאטו, (Adatto) ב-1968 "גל קול" - קול אנושי רציף - ברשתות החדשות האמריקניות, ארך 42.3 שניות בממוצע; ב-1992 הממוצע היה 8.4 שניות בלבד. ההשפעה של תפיסת המציאות באמצעות הבזקים אורקוליים שאורכים פחות מעשר שניות גרמה לכלל הצופים לחשוב באופן דומה: כל אובייקט חדשות שהוא ארוך, משעמם, לא נעים ומורכב הופך לבלתי נסבל. אפילו העיתונים וכתבי העת נאלצו להסתגל לטווח תשומת הלב הקצר כל כך, באמצעות שימוש בידיעות קצרות, בצבעים בוהקים, בגרפיקה סנסציונית ובכל יתר הטכניקות למשיכת תשומת לב שהועתקו מן הטלוויזיה. מכל מקום, נראה שעולם התקשורת המודפסת מנהל קרב אבוד מראש. לא רק שיש אנאלפביתים גמורים רבים שאינם מסוגלים לקרוא כלל ומספר גדול של אנאלפביתים תפקודיים שאינם יכולים לקרוא חומרים מורכבים, אלא קיימים גם יודעי קרוא וכתוב רבים, בייחוד בקרב הדור הצעיר, שזכו לחינוך לקוי וכבר אינם קוראים בדרך הישנה: הם לא למדו לעשות כן, והרגלי החשיבה שלהם הושחתו בידי הטלוויזיה. נזקים לילדים הצופים פורת182 (1981) בחן את השפעות הטלוויזיה על הילד וטוען כי הבעיה היסודית והמרכזית של החברה המודרנית היא: "הסביבה התקשורתית המודרנית". אנשי החינוך אינם מודעים להשפעות הסביבה הזאת על הילדים. לכן עליהם לדעת מהן ההשפעות של הסביבה התקשורתית על הילדים ולאזן אותן על ידי הסביבה החינוכית. פורת מונה מספר נזקים שהטלוויזיה גורמת לילדים הצופים בה: 1. טווח הקשב של הילדים מתקצר מאחר והם מתרגלים לסרטים ותשדירים קצרים, ואפשר להפסיק תמיד לראות תוכניות מתי שנמאס. 2. הריסת נורמות התנהגות בכיתה. התלמידים קוראים עיתון, משוחחים, אוכלים, סורגים, בלי לראות בכך הפרה של נימוסים וכללי התנהגות בשיעור. 3. חוסר יכולת להתבטא בעל פה ובכתב. הדיבור של הילדים הופך להיות בלתי מקושר, פרימיטיבי ורצוף ביטויי סלנג. 4. הדגשת המיידי. הפרסומות בטלוויזיה וסדרות שונות מציגות בעיה ואת פתרונה המיידי. דרכים אחרות לפתרון בעיות נעשות למיותרות. אין צורך בדת ובמסורת, בהיסטוריה, ובשיקול הדורש מאמץ מחשבתי ממושך. הטלוויזיה אינה מעודדת אמון בתכנון לטווח ארוך - היא כולה ממורכזת בהווה. 5. חוסר יכולת להבין מדע. מדע מבוסס על מאמץ ממושך, על מעבר מהקונקרטי אל המופשט. הטלוויזיה אינה יכולה לאפשר הבנת מערכת כה זרה למהותה. 6. חוסר תחושה היסטורית. הטלוויזיה מתרגמת עבר להווה. אין קשר בין היסטוריה כעבר לבין חיים עכשוויים. חוסר הקשר עם העבר יוצר שאלות קשות ביחס לרגש ההשתייכות לאומה או אל קבוצות חברתיות אחרות. 7. הריסת סמכות. החינוך הטלוויזיוני הורס סמכות. הנוער פורק עולה של סמכות. ערכן של היררכיות מסודרות יורד. האהדה ניתנת לבעלי אישיות טלוויזיונית כריזמטיות. 8. הריסת הפרטיות. על ידי מיקוד לפונקציות שבעבר היו פרטיות. המצלמה חודרת לבתי חולים, חדרי לידה, ולחדר שינה. 9. קשיחות לב. הנוער רואה מסבלות העולם ונעשה נוקשה וקשוח לתופעות של סבל. 10. פגיעה בדמיון- עצם זה שהכל ויזואלי בטלוויזיה, גורם לילדים "להתמכר" לויזואליות הזו. וויזואליות יתר מרדימה את הדימיון (שהוא איבר שצריך לאמן אותו אם רוצים שהוא יתפתח) |
| < קודם | הבא > |
|---|
