וההפך?   

 כמה מהמוצרים שאנו קונים הם "תחליפי רגשות"? 
תמונה 22
האם כשאנו קונים מכונית, שמלה, בושם או פלאפון אנחנו מנסים לקנות בעצם רגשות כמו אהבה, הרגשת שייכות,  בטחון עצמי, משפחתיות או אושר?
 
תמונה 23
רבים מנסים למלא את הרגשת הריקנות והשעמום שנוצרה ב...עוד מוצרים. ומתפלאים איך זה שההרגשה לא משתפרת  (בעצם אנחנו מוקפים כל הזמן במסר שזו הדרך היחידה אל האושר, לא?).
תמונה 24 
 

 האם למעשה, המרדף האינסופי שלנו אחר כדי לקנות את כל "צעצועי הכיף" האלה, רק מרחיק אותנו מההכרות עם עצמנו ומלחוות את החיים במלואם - דרך יחסינו עם הטבע הקהילה, המשפחה והאנשים סביבנו?

דוהרים כלפי מטה
בשיטת הצריכה הקפיטליסטית, כתב דייוויד קורטן, מחבר הספר "When Corporations Rule the World" ("כאשר החברות שולטות  בעולם") מ-1996 כולנו דוהרים כלפי מטה בסחרחרת של ניכור הולך ומתעמק: חתירתנו לכסף מרחיבה את התהום בינינו לבין משפחותינו והקהילות שלנו. הניכור הגובר שלנו מצמיח תחושה של ריקנות חברתית ורוחנית. כאן מתערבים הפרסומאים ומבטיחים לנו שהמוצרים שלהם יכולים לעזור לנו להשיג מחדש את ההשפעה שהיתה לנו. אנו קונים את המוצרים אלה, המחייבים כסף. חזרה איפוא לנקודת המוצא
- החתירה לכסף. 

בימי השגשוג הכלכלי הנוכחי נהפכים בני אדם למיליונרים מיום ליום. העושר האדיר של אלה שבראש הפירמידה יוצר אווירה פסיכולוגית שבה, למרבה הפרדוקס, סובלים כולם. קודם כל המקופחים והמנושלים, אחוזי קנאה לנוכח האושר שלא ידעו כי הוא חסר להם, עד שהיתה להם הזדמנות להביט דרך חור המנעול ולראות את הפאר  והמותרות שלא-ייאמנו, שהאליטות חיות בהם. אבל האליטות סובלות  בתורן, גם אם בדרך שונה. "תסמונת העושר הפתאומי" יכולה לתקוף  את העשירים החדשים בצורה של הרגשת בידוד וחוסר ביטחון, במידת מה כאילו הוזנקו לעולם לא מוכר. השגשוג חופר פינה בלבה של האומה הצפון אמריקאית, זורע זרעים של אשמה ואי ביטחון משני צדי קו השבר.